<h1>הרוקח סימן תצ"ד</h1>
<h2>דף לג.</h2>
דין יין נסך מספר תרומות. נודות הכותים חדשים מותרים ישנים מזופתין אסורין. קנקנים של כותים חדשים מותרין ישנים או מזופתין אסורין הלכתא נודות העכו"ם שהן של עור מותרין בשכשוך גרידא אפילו הן ישנים. ובלבד שלא זפותין. ואפילו נזפתו כיון שעכשיו נקלף הזפת. הא דאמרינן לעיל (ל"ב ע"א) נודות העכו"ם אסורין אפילו לעשות מהן שטיחין שמא יכפנו על נודות התם מיירי בנודות זפותין. ונראה שאסור לקנות קנקנים וכלים זפותין שמא נתן בהם הכותי יין. ומה שנהגו לקנותם מן העכו"ם מזופתין ולא עושין לא עירוי ולא הגעלה מפני שבימיהן היו רגילים ליתן יין בשעה שמזפתין. אבל עתה שאין הכותים נותנין בשעת זפיתה שאם היה נותן יין אחר הזפיתה היה ניכר והם צבועות וניכר שלא נתן בה יין. ואם הם זפותין ונגע בהן הגוים שהמשקה טופח של יין אסורין. אע"ג דאין מכניסן לקיום שהיין שנגע בו הכותי נכנס בתוך הזפת ונבלע כמו נודות שאין מכניסן לקיום וקא' חדשים זפותין אסורין לא שנא דידן ולא שנא דידהו בעו ערוי. ור"ת התיר לכתחיל' להתיר בשיכשוך בדיעבד אם נתנו יין כשר. ואין לאוסרן דווקא נודות עור שזפת שעליהן בלע טובא ובעו עירוי. אע"פ שאין מכניסו לקיום אבל כלי עץ אין הזפת שעליהן בלע כלום ומותרין בשיכשוך כשנגע הכותי ביין שבתוכו. ומביא ראייה מפרק בת' דע"ז (דף ע"ד) דתנן התם גת אבן שזפתה כותי מנגבה וטהורה דווקא זפתה גרידא ונתן בה יין הרבה אבל דרך לא סגיא בניגוב דילמא מחמת כובד אית ביה פילי בזפת ונכנס היין בין הזפת לגת ובעי קילוף, במעצרת' דחזא בי' פילי דמליין חמרא אמר לא סגיא בניגוב אלא בקילוף. אלמא גת שזפתה ונתן בה יין הרבה ובלבד שלא דרך בה סגי בניגוב דאין כלי גת בעי ניגוב. אבל קנקנים אפילו זפותין סגי בהדחה דניגוב לא בעי אלא להדיח יפה מה שבחוץ. דאילו להפליט מה שבלע לא הוה סגי בניגוב אלא בעירוי כדתנן הגת המחץ והמשפך מותר בניגוב וחכמים אוסרים ומודה רב בקנקנים של עכו"ם שאסורין. קנקני גוים אסורין שצריכין עירוי. אלמא ניגוב קל מעירוי דניגוב אינו אלא להדיח יפה מה שבחוץ תחת הדחה של שאר כלי שאינו מגת. תדע דהתם תניא גבי גת מחץ ומשפך אם הן של עץ ינגב וטהורין אעפ"י שאינן זפותין ולא מכניסן לקיום. ואילו כלי עץ דמעלמא כי האי גוונא שאינו של עץ כגון כוסות וקערות שאינן זפותות פשיט' דסגי בהדחה בעלמא. מיהו לכתחילה אין להתירן על ידי הדחה שהן זפותין דפעמים שנפל הזפת במקומות ונסדק ונכנס שם היין ולא סגי אלא בקילוף הזפת או בעירוי או בהגעלה, במעצרתא דפלי פלויי ומליא חמרא מתותי דלא סגי בניגוב. בפרק בת' דע"ז (דף ע"ד) גת שזפתה הכותי, מסקנא דמילתא גת של כותי שדרך בה כותי אם היה של עץ ושל אבן צריכה ניגוב. ואם זפותה ודרך בה כותי צריכה קילוף זפת. ואם הגת היא של ישראל ודרך בה תחילה ואחרי כן נגע הכותי ביין שבגת או אפילו דרך אין צריך רק הדחה. ואם יש נעורת פשתן או (כלאי) [בלויי] בגדים (ביין נסך) [בין נסר לנסר] של גת כדי לדבקו ביחד אפילו אינה זפותה לא סגי בניגוב אלא בהגעלה או בעירוי וכן הדין דחמין ומשפך. ובכל המדה שמיוחד למוד בתוכו יש שמחמיר לעשות בו ניגוב כמו במשפך לפי שנותנין בו יין תדיר. וגיגיות גדולות שרגילין לדרוך בהן נראה שצריכין ניגוב כשדרך בהן הכותי, ולא תימא דווקא בגת שדרכו לעצור בהן על ידי גלגל וקורה נכנס בחוזק היין ונבלע לכך צריך ניגוב אבל גיגיות שאין עושין בהן רק דריכה ברגל בהדחה סגי. ולא היא שהרי גיתות שבימי חכמים השנויים בתלמוד לא היה להם גלגל כי אם בבית הבד דווקא היה להם כך כדאיתא בפרק המוכר את הבית (דף ס"ז), ובפרק איזהו נשך (דף ע"ד) עיילוה לבי דפא גבי כדי עקולי לעכב התפוח שלא יתפו'. אמרי' בפ' הגוזל (קט"ו ע"ב) ובפרק הנודר לעקל בית הבד ובפרק מרובה, וקורה בשלהי פרק א' דשבת קורות בית הבד ועיגולי הגת. אלמא כל דברים שיש לגת בזמן הזה לא היה להם לגת בימי חכמים כי אם בבית הבד אבל בבית הגת לא היו עושין אלא דריכה בגת שהיו נותנין הענבים שלימין ודורכין אותן בגת כמו שאנו עושין עתה בגיגיות בזמן הזה, לוקחין גת בעוטה, מהו לדרוך עם הנכרי בגת, ומצריך ניגוב כן צריך לגיגיות הרגילות לדרוך בה צריך ניגוב. ואם דרך בה הגוי ורוצה לדרוך בהן ישראל אחרי כן לא סגי בהדחה אלא בניגוב. וכן הורה רבי' תם ורבינו הרי"ץ. ואם גיגיות שלא נגע בהן כותי מאישתקד מותרת בלא ניגוב כרשב"ג שמתיר מגת לגת אם הוא י"ב חדשים. אבל אם נמשך ימי הבציר חדש או יותר לא דאין הלכה כרשב"ג כי אם במשנתינו ולא בברייתא. ואם שכח ולא עשה ואין ידוע אם י"ב חדש מאישתקד ועד עכשיו היה רב"ת מתיר משום הפסד דרגילין בגת ענבים הנסחטין באבנים או בעצים שנותנין עליהם כמו עיגולי גת מעצרא זיירא. אבל בגיגיות שאין רגילין לעשות כן מותר. אי נמי יין שנתנסך בודאי לע"ג יין ביין במשהו, אבל לא פולט. ותו חמרא חדתא בעינבי שרי רבא בתר שמא אזלינן, לאחר שדרכו קצת וגם נתן בגיגיות הגרגותני, מטעם סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו היינו ענבים וחרצנים והזגין רבין עליו ומבטלו. שהוא פולט ומותר. והסל והגרגותני דלא סגי בניגוב אלא מיישנן י"ב חדש כדין עקלים. ואם הן של ישראל ונגע גוי כשהן יין סגי בהדחה בישראל גיתו שדרך גוי בהן. גת של עץ שאינה זפותה מותרת בהדחה. אבל אם נתבקע הגת מן הזפת צריך ניגוב כשיסיר הזפת. ואם הרתיחו מותר דדרש רבא נעוה ארתחוה. העקלים של נצרים ושל בצבוץ ורווקי ארמאי דעמרא ודיקולא דחלתא בעו ניגוב. משפך של מים אין צריך ניגוב כדאמר רבי אבהו דסגיא הדחה לגת שאין נעורת ולא זפת. חבית אם הוציא את השולים והביא את החבית אצל היורה המרותחת ושפך הרותחין בחבית מותר כדא' חולטין ברותחין ונעוה ארתחוה.
<h2>דף עד:</h2>
דין יין נסך מספר תרומות. נודות הכותים חדשים מותרים ישנים מזופתין אסורין. קנקנים של כותים חדשים מותרין ישנים או מזופתין אסורין הלכתא נודות העכו"ם שהן של עור מותרין בשכשוך גרידא אפילו הן ישנים. ובלבד שלא זפותין. ואפילו נזפתו כיון שעכשיו נקלף הזפת. הא דאמרינן לעיל (ל"ב ע"א) נודות העכו"ם אסורין אפילו לעשות מהן שטיחין שמא יכפנו על נודות התם מיירי בנודות זפותין. ונראה שאסור לקנות קנקנים וכלים זפותין שמא נתן בהם הכותי יין. ומה שנהגו לקנותם מן העכו"ם מזופתין ולא עושין לא עירוי ולא הגעלה מפני שבימיהן היו רגילים ליתן יין בשעה שמזפתין. אבל עתה שאין הכותים נותנין בשעת זפיתה שאם היה נותן יין אחר הזפיתה היה ניכר והם צבועות וניכר שלא נתן בה יין. ואם הם זפותין ונגע בהן הגוים שהמשקה טופח של יין אסורין. אע"ג דאין מכניסן לקיום שהיין שנגע בו הכותי נכנס בתוך הזפת ונבלע כמו נודות שאין מכניסן לקיום וקא' חדשים זפותין אסורין לא שנא דידן ולא שנא דידהו בעו ערוי. ור"ת התיר לכתחיל' להתיר בשיכשוך בדיעבד אם נתנו יין כשר. ואין לאוסרן דווקא נודות עור שזפת שעליהן בלע טובא ובעו עירוי. אע"פ שאין מכניסו לקיום אבל כלי עץ אין הזפת שעליהן בלע כלום ומותרין בשיכשוך כשנגע הכותי ביין שבתוכו. ומביא ראייה מפרק בת' דע"ז (דף ע"ד) דתנן התם גת אבן שזפתה כותי מנגבה וטהורה דווקא זפתה גרידא ונתן בה יין הרבה אבל דרך לא סגיא בניגוב דילמא מחמת כובד אית ביה פילי בזפת ונכנס היין בין הזפת לגת ובעי קילוף, במעצרת' דחזא בי' פילי דמליין חמרא אמר לא סגיא בניגוב אלא בקילוף. אלמא גת שזפתה ונתן בה יין הרבה ובלבד שלא דרך בה סגי בניגוב דאין כלי גת בעי ניגוב. אבל קנקנים אפילו זפותין סגי בהדחה דניגוב לא בעי אלא להדיח יפה מה שבחוץ. דאילו להפליט מה שבלע לא הוה סגי בניגוב אלא בעירוי כדתנן הגת המחץ והמשפך מותר בניגוב וחכמים אוסרים ומודה רב בקנקנים של עכו"ם שאסורין. קנקני גוים אסורין שצריכין עירוי. אלמא ניגוב קל מעירוי דניגוב אינו אלא להדיח יפה מה שבחוץ תחת הדחה של שאר כלי שאינו מגת. תדע דהתם תניא גבי גת מחץ ומשפך אם הן של עץ ינגב וטהורין אעפ"י שאינן זפותין ולא מכניסן לקיום. ואילו כלי עץ דמעלמא כי האי גוונא שאינו של עץ כגון כוסות וקערות שאינן זפותות פשיט' דסגי בהדחה בעלמא. מיהו לכתחילה אין להתירן על ידי הדחה שהן זפותין דפעמים שנפל הזפת במקומות ונסדק ונכנס שם היין ולא סגי אלא בקילוף הזפת או בעירוי או בהגעלה, במעצרתא דפלי פלויי ומליא חמרא מתותי דלא סגי בניגוב. בפרק בת' דע"ז (דף ע"ד) גת שזפתה הכותי, מסקנא דמילתא גת של כותי שדרך בה כותי אם היה של עץ ושל אבן צריכה ניגוב. ואם זפותה ודרך בה כותי צריכה קילוף זפת. ואם הגת היא של ישראל ודרך בה תחילה ואחרי כן נגע הכותי ביין שבגת או אפילו דרך אין צריך רק הדחה. ואם יש נעורת פשתן או (כלאי) [בלויי] בגדים (ביין נסך) [בין נסר לנסר] של גת כדי לדבקו ביחד אפילו אינה זפותה לא סגי בניגוב אלא בהגעלה או בעירוי וכן הדין דחמין ומשפך. ובכל המדה שמיוחד למוד בתוכו יש שמחמיר לעשות בו ניגוב כמו במשפך לפי שנותנין בו יין תדיר. וגיגיות גדולות שרגילין לדרוך בהן נראה שצריכין ניגוב כשדרך בהן הכותי, ולא תימא דווקא בגת שדרכו לעצור בהן על ידי גלגל וקורה נכנס בחוזק היין ונבלע לכך צריך ניגוב אבל גיגיות שאין עושין בהן רק דריכה ברגל בהדחה סגי. ולא היא שהרי גיתות שבימי חכמים השנויים בתלמוד לא היה להם גלגל כי אם בבית הבד דווקא היה להם כך כדאיתא בפרק המוכר את הבית (דף ס"ז), ובפרק איזהו נשך (דף ע"ד) עיילוה לבי דפא גבי כדי עקולי לעכב התפוח שלא יתפו'. אמרי' בפ' הגוזל (קט"ו ע"ב) ובפרק הנודר לעקל בית הבד ובפרק מרובה, וקורה בשלהי פרק א' דשבת קורות בית הבד ועיגולי הגת. אלמא כל דברים שיש לגת בזמן הזה לא היה להם לגת בימי חכמים כי אם בבית הבד אבל בבית הגת לא היו עושין אלא דריכה בגת שהיו נותנין הענבים שלימין ודורכין אותן בגת כמו שאנו עושין עתה בגיגיות בזמן הזה, לוקחין גת בעוטה, מהו לדרוך עם הנכרי בגת, ומצריך ניגוב כן צריך לגיגיות הרגילות לדרוך בה צריך ניגוב. ואם דרך בה הגוי ורוצה לדרוך בהן ישראל אחרי כן לא סגי בהדחה אלא בניגוב. וכן הורה רבי' תם ורבינו הרי"ץ. ואם גיגיות שלא נגע בהן כותי מאישתקד מותרת בלא ניגוב כרשב"ג שמתיר מגת לגת אם הוא י"ב חדשים. אבל אם נמשך ימי הבציר חדש או יותר לא דאין הלכה כרשב"ג כי אם במשנתינו ולא בברייתא. ואם שכח ולא עשה ואין ידוע אם י"ב חדש מאישתקד ועד עכשיו היה רב"ת מתיר משום הפסד דרגילין בגת ענבים הנסחטין באבנים או בעצים שנותנין עליהם כמו עיגולי גת מעצרא זיירא. אבל בגיגיות שאין רגילין לעשות כן מותר. אי נמי יין שנתנסך בודאי לע"ג יין ביין במשהו, אבל לא פולט. ותו חמרא חדתא בעינבי שרי רבא בתר שמא אזלינן, לאחר שדרכו קצת וגם נתן בגיגיות הגרגותני, מטעם סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו היינו ענבים וחרצנים והזגין רבין עליו ומבטלו. שהוא פולט ומותר. והסל והגרגותני דלא סגי בניגוב אלא מיישנן י"ב חדש כדין עקלים. ואם הן של ישראל ונגע גוי כשהן יין סגי בהדחה בישראל גיתו שדרך גוי בהן. גת של עץ שאינה זפותה מותרת בהדחה. אבל אם נתבקע הגת מן הזפת צריך ניגוב כשיסיר הזפת. ואם הרתיחו מותר דדרש רבא נעוה ארתחוה. העקלים של נצרים ושל בצבוץ ורווקי ארמאי דעמרא ודיקולא דחלתא בעו ניגוב. משפך של מים אין צריך ניגוב כדאמר רבי אבהו דסגיא הדחה לגת שאין נעורת ולא זפת. חבית אם הוציא את השולים והביא את החבית אצל היורה המרותחת ושפך הרותחין בחבית מותר כדא' חולטין ברותחין ונעוה ארתחוה.
